<h1>רבינו ירוחם ני"ח ח"ב</h1>
<h2>דף יח:</h2>
יש תעניות שמתענין הצבור לזכרון על צרות שעברו והם ד', א. ג' בתשרי שבו ביום נהרג גדליה בן אחיקם, אמרו כי בר"ה נהרג ונדחה תעניתו ליום חול. ב. י' בטבת שבו סמך מלך בבל ידו על ירושלים. ג. י"ז בתמוז שארעו בו ה' דברים נשתברו הלוחות ובוטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. ד. ט' באב ובו ארעו לאבותינו ה' דברים נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונ' ושניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר. וכל אלו הד' צומות אמרו ז"ל יש שמד מתענין אין שמד רצו אין מתענין, ומ"מ אם הסכימו הצבור להתענות, האוכל ושותה בהן כפירש מדרכי צבור ואינו רואה בנחמת צבור כמו שכתבתי בח"א [תענית י"א ע"א]. ובכלן אוכלים ושותים בלילה בכניסתו ומותרין במלאכה ובנעילת הסנדל ובשאר הדברי' האסורי' בתענית צבור, זולתי בט' באב שהרי הוא כתענית צבור ליאסר בכל אלו הדברים כמו שכתבתי [תענית י"א ע"ב] דאין תענית צבור בבבל, פי' ליאסר בכל הדברים הללו אלא ט' באב בלבד. כל זה פשוט.
